קרנבל התפוזים באיבראה, איטליה (טיול מאורגן – מילניום טיולים מאורגנים)

כתבה וצילמה: יעל אביטל – מדריכה בטיולי מילניום 

אם מישהו רוצה להתחמם באירוע חורפי תוסס, הבחירה המוצלחת ביותר תהיה פסטיבל התפוזים באיבראה (Ivrea). נרחיק לכת  בטיול המאורגן שלנו לאיטליה ונסע הלאה ממילאנו בואכה עמק האוסטה, נגיע אל העירה היפיפייה השוכנת בינות לאגמים כחולים בנוף מרהיב על גדת נהר דורה בלאטה. העירה הנמצאת במחוז פיימונטה מתנערת פעם בשנה מן השקט הפסטוראלי העוטף אותה, ובאחת הופכת לסוערת, תוססת, לוחמנית ומרדנית. זהו אחד הקרנבלים היותר ליחיד מסוגו. הקרנבל מבוסס על "קרבות תפוזים" בין קבוצות יריבות, ותפוזים בכמויות עצומות מושלכים בדבקות במהלך ימי החגיגות על הקבוצה היריבה.  לתושבי איבראה יש מסורת ארוכת שנים של מרידה באי צדק ובסמכות שרירותית. שורשי הקרנבל במאה ה-11, כאשר מינה פרדריך ברברוסה קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שליט עריץ לעיר. התושבים כרעו תחת נטל שילטונו, מרדו בו, והרסו את טירתו  - סמל הדיכוי. במאה ה-12 אירע בעיר מרד נגד הדוכס במהלך ניסיונו לממש את זכות האדון, זכות הלילה הראשון עם הכלה הצעירה של אחד מנתיניו. את אש המרד הציתה האישה עצמה, ויולטה בת הטוחן. במקום לאפשר לאדון לבצע את זממו היא אמרה "לא עוד" ובחרה דווקא לכרות את ראשו של העריץ במקום להעניק לו את בתוליה, והציגה אותו בפני תושבי העיר אשר התעוררו באחת כנגד האצילים העושקים אותם. ויולטה הפכה לסמל החופש בעיר, והיא גם אחת הדמויות המרכזית בקרנבל. ובמאה ה-18 כבש נפוליון את איבראה, וגם בו מרדו התושבים.חגיגות הקרנבל נחגגו ברובעים השונים של העירה. כל רובע בפני עצמו.

במאה ה-18 מגיע צבאו של נפוליאון ומשתלט על העיר. נפוליאון ממנה גנרל לשלוט בעיר מקץ ששים שנה מרדו גם בהם אנשי איבראה, והגנרל הנפוליאוני הפך לסמל הכיבוש. ויולטה נותרה סמל השחרור. בראשית המאה ה-19 הורה הממשל הנפוליאוני לאחד את החגיגות שהתקיימו בנפרד בחלקי העיר, והקרנבל הפך להיות קרנבל העיר, ולטענת תושבי העיר הוא הקרנבל היחיד שיש לו תוכן ושזור בו סיפור היסטורי. אירועי הפסטיבל בעצם מתחילים כאשר ראש העיר "נכנע" בפני הגנרל הנפוליאוני ומוסר לו את מפתחות עירו כדי שינהיג את איבראה במהלך ימי הקרנבל. מיד עם השתלטות הגנרל מתחילה ההתקוממות העממית. במהלך הימים הבאים מכריזה בת דמותה של ויולטה על תחילת המרד, סטודנטים פורצים אל בתי הספר התיכוניים ומשחררים מהם את התלמידים כדי שיוכלו להשתתף במאבק, וביום א' מותקפת פמלייתו של הגנרל בידי אנשי העיר, שמשליכים לעברה מטחי תפוזים. אנשי החוק לא מוותרים כמובן, והתשובה שלהם לא מאחרת לבוא: גם הם משליכים על יריביהם פירות הדר. ההמשך מוקדש כולו לקרבות תפוזים בכל חלקי העיר  וכשהוא כבר לא מסוגל יותר לחטוף מיץ תפוזים אדום מתפוזי הדם, נכנע הגנרל ואנשי העיר זוכים שוב בחירותם. בלילה של אותו יום ניצחון מוצתות מדורות לציון האירוע. 

שיאו של הקרנבל, שאורך שבעה ימים הינו בשלושת ימיו האחרונים, שבהם נערכים קרבות תפוזים בין שתי קבוצות: הקבוצה האחת מייצגת את המוני העם, וחבריה הולכים ברגל ואינם מצוידים באמצעי הגנה, והקבוצה השנייה מייצגת את האבירים, והללו נוסעים בכרכרות רתומות לסוסים מקושטים ומעוטרים, וחובשים מסכות. במהלך הקרנבל, כל מי שרוצה להביע הזדהות עם ההמונים המורדים, בין אם הוא תושב העיר או תייר מזדמן, מוזמן לחבוש כובע אדום מחודד. בטיול המאורגן שלנו אנו רואים בחווייה זו בגדר חובה. במהלך הקרבות המוני תפוזים מתעופפים באוויר בין הקבוצות היריבות, מעל 150 טון וגם הצופים שאינם לוקחים חלק בקרב צפויים לחטוף מטח כתום. בסופו של הקרב, רחובות העיר מכוסים בעיסה דביקה וכתומה. ביומו האחרון של הקרנבל נערכת ארוחה מסורתית של פולנטה ודג קוד מומלח בכיכר  המרכזית.

הכרכרות העוברות בעיר בזמן הקרנבל מסמלות את משמרות השליט והתפוזים הנזרקים עליהן מסמלים את ראשו הכרות של הדוכס ומבטאים את זעם המורדים. הצופים ב"קרב" אינם רשאים לזרוק תפוזים, אלא אם בחרו להשתייך לאחת הקבוצות. כניסה למרכז העתיק ללא כובע משמעה תפוזים שייזרקו ו/או ייסחטו עליכם בכוונת זדון תוך קריאות עולצות: קאפלו! קאפלו! (כובע! כובע!) לכן מומלץ ביותר לרכוש כובעים או בנדאנות אדומות. משתתף החובש כובע אדום נחשבים ל"מורד" ואינו סופג תפוזים ברקתו

הקרנבל נמשך שלושה ימים במהלך חודש פברואר ובסופו מתקיימת תהלוכת "אבל" חגיגית שבסופה מברך מושל העיר את המשתתפים בברכה מסורתית: "להתראות בשנה הבאה בשעה אחת אחר חצות".